במלאכת הצילום אני מבקשת את הצלילים הנשמעים בין תיבה לתיבה.
מתבוננת בהשתנות המתרחשת, נענית למסלול הירח, מבקשת להתרוקן מתוכן פוזיטיבי - החוזר חלילה. אני שוהה במרחב פעולה סיזיפי, בשטח ההפקר שבין חרדה למדיטציה, ובגבול הזה אני מציבה את המצלמה, נוטה אנה ואנה, מבקשת ממנה להבחין בין עיקר לתפל ולהכריע מה ירשם לבסוף על גבי מצע אחד.
פעולותי מודעות ל ''כשל' שלהן, משאירות אחריהן שיירים, זיכרונות מחוויה שתמה, אלו חומרי הצילום.
לאחר העשייה נותר מרחב של א- מקום, מרחב קונטקסטואלי המחכה להטען בחווית הצופה. באותו המקום לא מצויה חובת ההוכחה או רגעים מכריעים, אלא זיכרון חדש, הוא העכשיו.
