העיסוק שלי בזיכרון, בנוסטלגיה ובכמיהה לדברים שתמו, מחזיר אותי אל סיטואציות יומיומיות ומשמעותיות בילדותי אותן אני מביימת מחדש, מכוונת לרגעים פשוטים ומכריעים בתוך חיי משפחה. אני מצלמת את עצמי בקרב בני משפחתי בסיטואציות מינוריות הנמתחות על פני זמן ממושך, מביימת אותנו כאנשים בוגרים במשחקי תפקידים ומעלה שאלות לגבי גבולות במשפחה . תוך כדי התעסקות בפרטי ובאישי, אני מדברת על רגעים שאולי נחרתו באופן דומה בזיכרונם של אנשים אחרים ובעבר שנחווה אצל בני דורי. בעבודותיי מתקיימים אזכורים לתרבות "ארץ ישראל הישנה והטובה", ארץ הולכת ונעלמת. אני מצמצמת זיכרונות לדימוי יחיד - לסמל, לקפסולה של זיכרון פרטי שהוא גם ציבורי ומדיני.

בעברי הייתי אדם שורשי ומשפחתי והשתניתי במעבר מילדות לבגרות. מתוך ההבנה הזו יצאתי לצלם. בתהליך עבודתי נמחקו זיכרונות לא נעימים והזיכרונות החיוביים התערבבו זה בזה ויצרו עבר אחר המתקיים בהווה חדש איתו נוח לי יותר .

[email protected]