הרשמה לניוזלטר

נגישות

מאת: עדי מנחמי וחגית מנדל

עדי מנחמי – בוגרת המחלקה לצילום ב"קמרה אובסקורה". B.Ed בחינוך דמוקרטי מ"סמינר הקיבוצים" ובעלת תעודת מטפלת בפוטותרפיה מ"מוסררה". מנחת סדנאות פוטותרפיה לנערות בסיכון, מטעם משרד הרווחה ברמת גן ומנחה קורסים ב"צילום מודע" במרכז למיינדפולנס בתל אביב.

חגית מנדל – בוגרת המחלקה לצילום ב"מנשר לאמנות" והמחלקה לפוטותרפיה ב"מוסררה". עובדת כפוטותרפיסטית עם בני נוער בסיכון, נערים על הספקטרום האוטיסטי, בחינוך הרגיל והמיוחד, במסגרות שונות.

מה-מי-מול
"הנקודה המהותית במסר שלי היא שהמשחק הוא חוויה, חוויה יצירתית תמיד, ושהוא חוויה ברצף מרחב-זמן, צורה יסודית של לחיות [living]." ד.ו. ויניקוט
במהלך לימודינו במוסררה, בקורס "צילום חברותי", יצרנו בתהליך עבודה זוגי ומשותף משחק צילומי שקיבל את השם "מה-מי-מול". המשחק נוצר על ידי שיטוט סביב ובתוך בית ספר יסודי, "גבעולים", ברמת גן. מרחב זה היה מוכר לשתינו, מכיוונים שונים: לאחת מבפנים, כמרחב עבודה, ולשניה מבחוץ, כמרחב ציבורי באזור מגוריה. עניין אותנו לחקור את המרחב המשותף מבפנים ומבחוץ, באמצעות המצלמה.

אחד הדברים שגילינו במהלך לימודי הפוטותרפיה הוא האפשרות האינסופית למשחקיות בצילום. כצלמות בוגרות בתי ספר לצילום, הורגלנו לחשוב לפני שאנו מצלמות, לדייק בקומפוזיציה, לשים לב לתאורה ועוד. למדנו שאפשר להשתעשע, לצלם בלי לחשוב ושצילום בזוג יכול להיות מאתגר לא פחות ממשחק שח-מט, הגילוי הכי גדול מבחינתנו, הוא המשחקיות שמתאפשרת בפוטותרפיה.

המשחק שהתרחש סביב בית הספר "גבעולים", התחיל כ"פינג פונג" צילומי ומתוך שוטטות במרחב. כלומר, האחת צילמה תמונה ושלחה אותה לשניה. זו שקיבלה את התמונה נדרשה לאתר את המקום בו התמונה צולמה ולצלם תמונה במרחב שמנגד. ההתמסרות נעשתה ללא מילים ובצורה יוצאת דופן ומסקרנת. הדברים התרחשו בספונטניות, בהנאה ובהתלהבות רבה מצד שתינו. המשחק אפשר לנו לתקשר בצורה ויזואלית, ליצור את השפה המשותפת שלנו והביא אותנו להתבונן במרחב התבוננות מחודשת ומעמיקה יותר. כל אחת צילמה מנקודת מבטה, עד שהרגשנו כי מיפינו את המרחב ואנו מכירות אותו. בצורה זו, התוודענו למבטה של זו שממול.

אנו שואפות למצוא איכויות כאלו בחדר הטיפול. להיעזר במבטו של זה שממול, ובאמצעות נקודת מבטו, לאפשר הגדלה של טווח הראייה שלנו. אנו רואות את המשחקיות שב"מה-מי-מול" ככלי להעמקת הקשר של מטפל-מטופל, כאפשרות ליצירת שפה ויזואלית משותפת, אשר תעזור לבסס את הקשר הטיפולי.

אחד התאורטיקנים שחקר ועסק במשחק בטיפול הנו ד.ו ויניקוט, לדבריו: "פסיכותרפיה מתרחשת בחפיפה שבין שני תחומי משחק, זה של המטופל וזה של המטפל. פסיכותרפיה עניינה שני בני-אדם המשחקים יחד. מכאן נובע, שבמקום שמשחק אינו אפשרי, עבודתו של המטפל מכוונת להביא את המטופל ממצב של אי-יכולת לשחק אל מצב של יכולת לשחק".

בצורתו הסופית, "מה-מי-מול" הפך למשחק קופסה. הוא מורכב מ-16 זוגות של צילומים אשר מתארים את המרחב בו הוא התרחש. מטרת המשחק היא להתאים בין הזוגות. הוא מוגש בצורתו התיעודית מתוך ניסיון לשחזר את האתגר, ההתרגשות ההדדית, השעשוע, והחיפוש אחר מבטו של הצד השני.
חדשות