הרשמה לניוזלטר

נגישות

אמנים: מיה שרבני ומיה מגנט, תומר פרוכטר, יוסף משיח, דן סתוי, אוריאל זיו, רון חן

אוצר: שראון פז, עוזרת לאוצר: הדר גולן

התערוכות בגלריות בית הספר מוסררה הן במסגרת פוטופואטיקה, שזו עונתה השביעית. פוטופואטיקה עוסקת במפגש בין צילום, אמנות, וידאו ושירה, ומחברת עשייה של צלמים, אמנים, משוררים ואוצרים. המיזם מייצר מרחב לדיון ובוחן שאלות הנוגעות לקשר ולמתח בין המילה הכתובה לדימוי החזותי.

זהו מהלך מחקרי ואקספרימנטלי, המאפיין את העשייה של בית הספר מוסררה כבית ספר לאמנות עכשווית הפועל בלב התפר של ירושלים, בין מזרח למערב, בתוככי הוויות הקיום של זהויות וריבוי תרבויות, בין פוטו לבין פואטיקה, בין הנראה לבין הסמוי מהעין, בין מטאפורה לבין מציאות מיידית, מסובכת ומתגמלת כאחד. במרחב הזה פועלות שלוש הגלריות של בית הספר ומציגות שלוש תערוכות מקיפות, והפעם סביב הספר- "האיש בלא תכונות" שנכתב על ידי רוברט מוסיל במחצית הראשונה של המאה ה-20. אבי סבג –האוצר הראשי שלך גלריות בית הספר, רואה בפוטופואטיקה שדה מגנטי קטן למחקר של תחומים שמעסיקים אותו לאורך שנים. את הספר –האיש בלא תכונות, בו הוא מעיין לפרקים, קרא לפני שנים והוא מוצא בו נקודות דמיון בין העת בה הספר נכתב, למתרחש אצלנו בארץ, ובעיקר בשאלת הזהויות הרבות שמאפיינות את המזרח התיכון כמו גם את שכונת מוסררה על ריבוי הפנים שהיא מכילה.

אוריאל זיו הדמיהאוריאל זיו - הדמיה

התערוכה ״ללא כותרת״ שאוצר שראון פז בגלריה החברתית, בעזרתה של הדר גולן, שמה דגש על רוח הספר בראי החיבור בין אמנות, חברה וטכנולוגיה.
רעות ברנע (כלכליסט) מראיינת את שראון פז - לקריאה 
בעידן מרובה זהויות ומטשטש זהויות, האלטרנטיבה האוטופית של מוסיל נראית קסומה מתמיד. בעוד אנו מאבדים שליטה וזיקה לזהויות העבר שלנו, העולם המלאכותי מסביבנו אוגר לעצמו בינה ובונה זהות משל עצמו. התערוכה מנסה לבחון את האופנים שבהם זהות, אנשים, תרבות וטכנולוגיה מחפשים את זהותם המתחדשת או משילים מעצמם זהויות מיותרות בכוח ובפועל.

גלריה חברתית מיה שרבני ומיה מגנטמיה שרבני ומיה מגנט

היוצרים בתערוכה מתמודדים כאנשים מול הזהות הדורית שלהם המגדירה את היחס שלהם כלפי העולם הטכנולוגי סביבנו וכלפי ממסרי הזהות שאליהם אנחנו חשופים. כאמנים הם מתמודדים עם התווך הטכנולוגי כמאפשר, מסנן, מגדיר ומגביל את הביטוי היצירתי שלהם והשאלה לגבי הרלוונטיות של המוסדות האומנותיים והמרחבים, הכללים והנורמות שהם מתמידים לקיים ומעבר לכך מהדהדות בחלל שאלות נוספות לגבי מהות הקשר שבין יוצר והקהל שלו בין תערוכות, במהלכן, במרחב הגלריסטי ובמרחבים אחרים.

במרחב התערוכה בחרנו לייצר שתי מחוות לאמירות של מוסיל ולשאלות שהתערוכה מייצרת. הקהל מוזמן להקליט עצמו מקריא קטעים מתוך ספרו של מוסיל. הפעולה מהדהדת קשר בלתי אמצעי עם הרעיונות שאותם הוא מייצג והשפה שבה הוא מבטא אותם, נותנת דרור לביטוי אישי ואינטימי לבדיקה וחקירה של היצירה, ובאותה העת ההקלטה השלמה, המפורקת והמגוונת של קהל המבקרים בתערוכה מתריסה ומתגרה ברעיון האנונימיות שמוביל את הלך הדעת של הספר, ואולי בדיוק להיפך.

רון חן 3רון חן

 
חדשות