המיזם החדש של בית הספר מוסררה לאמנות מייצר מרחב לדיון ובחינה של שאלות הנוגעות לקשר ולמתח בין המילה הכתובה לדימוי החזותי. זהו מהלך מחקרי ואקספרימנטלי, המאפיין את העשייה של בית הספר כבית ספר לאמנות עכשווית, הפועל בלב התפר של ירושלים, בין מזרח למערב, בתוככי הוויות הקיום של זהויות וריבוי תרבויות, בין פוטו לבין פואטיקה, בין הנראה לבין הסמוי מהעין, בין מטאפורה לבין מציאות מיידית ,מסובכת ומתגמלת כאחד. במרחב הזה פועלות שלוש הגלריות של בית הספר ומציגות שלוש תערוכות מקיפות.

תומר קאפ - מתוך התערוכה

בגלריה ע"ש  מורל דרפלר אוצרת איילת השחר כהן את התערוכה "העצמי כרחוב, כמרחב מפוצל" תוך דיאלוג צילומי עם השירה של פרננדו פסואה, המשורר הפורטוגזי החשוב. הכתיבה הפרגמנטית משלימה את היות פסואה ריבויי של משוררים, רכיבים שהם פריימים צילומיים לכל צילום / שיר, מהלך חיים שלם. אמנים: איתי אייזנשטיין ותומר קאפ.

אבי סבג, אוצר ראשי 

העצמי כרחוב , כמרחב מפוצל - הגלריה ע"ש דרפלר
איתי איזנשטיין ותומר קאפ - שני צלמים צעירים אשר מדפיסים את תצלומיהם בחדר החושך, מציגים בתערוכה במוסררה תגובות פלסטיות לטקסט, צילומי שוטטות לילית בהם נוכחים רחובות מרוקנים ותצלומים העוסקים בזהות ובפירוק המרחב הפרטי. גופי עבודתם אוטונומיים, והם מיודדים כבני אדם - מתכתבים זה עם זה גם דרך שירתו של המשורר הפורטוגלי - פרננדו פסואה (1888-1935). שניהם מתייחסים אל 'ספר האי-נחת', יומן נפשי ואינטימי המכיל תיאורים על נוף ואמנות, הרהורים ווידויים, הכתוב בפרגמנטים ממוספרים \מתוארכים ומתפרש על פני 20 שנות כתיבה.

תומר קאפ העובד כמנהל ארכיון הסרטים בסינמטק תל אביב, קורא את פסואה לאורך זמן ועבודתו הצילומית מתכתבת באופנים שונים עם המחוזות הנגלים לו בטקסט. בכמה מעבודותיו מתייחס תומר למבטו המפוצל של המשורר ולביוגרפיות המומצאות של הדמויות (הטרונומים), דרכן כתב את שיריו. במהלך העבודה על התערוכה הוא יוצק רעיון צילומי אל תוך פעולה פיסולית כשהטקסט של פסואה מהדהד בו. בקפידה הוא בורר פסקאות מתוך הטקטס והופך אותן לחומר גמיש המתיישב בתוך תבנית מבטו.

"פסואה מתמזג עם החוץ ובו זמנית מתבונן מהצד . המחוזות שהוא מתאר הם מעין תפאורה לעולמו הפנימי . כצלם אני רואה הזדמנות נהדרת להגיב לאותם רחובות מטאפוריים ולהמחיש את התפאורה שמלווה את כתביו".

בעבודה אחת, חובר קאפ לפסנתרן והמלחין אסף שתיל, אשר מייצר לתערוכה את מיצב הסאונד "מופע". זוהי יצירה להאזנה באוזניות שנכתבה מול טקסטים של פרננדו פסואה שבחר קאפ, ובהשראת תצלומיו. תוך כדי עבודה משותפת על היחסים בין עולם הכתיבה של פסואה, לתצלומים וליצירת השמע, עברה היצירה תהליך שבסופו נותרו רק תרגומים מוסיקליים לחוויות הקריאה. בחזית העבודה מנגן אדם בחדרו אשר בעיר, יצירה מעגלית כתובה-לא כתובה לפסנתר. קולות היום יום פורצים לתוכה ויוצרים מפגש בין העולם החיצוני לפנימי.

"צילומו של תומר, המתאר ראש מאחור, משך את תשומת ליבי, כמו גם החיפוש הפנימי של פסואה והתחושה המתבודדת של האדם מאחורי הראש, או מאחורי המצלמה, או בחדר עם הפסנתר, או המשורר הכותב את עצמו לדעת".

איתי אייזנשטיין "קינג ג'ורג'"

איתי איזנשטיין קורא את פסואה ביום ובלילה ובאופן שיטתי. אחת לשבוע במהלך משמרת לילה כפקיד קבלה במלון קטן , חווה איתי את הטקסט גם דרך מחוזותיה הליליים של תל אביב. כצלם משוטט בשעות הדמדומים, הוא פוגש את העיר לפני שהשמש מאירה אותה, מבקש מאנשים לעיין בספר האי נחת ולהעתיק מתוכו משפטים על גבי דפים. בצלמו את העיר הלילית הריקה באופן ישיר , ללא חצובה או תאורת פלאש, מגלה בה איתי חלקים שכוחים המוארים באקראיות ומצטט בפני את פסואה האומר- ביום אני לא כלום ובלילה אני עצמי. בשונה מפסואה המתאר את עירו ליסבון באהבה, העיר בתצלומיו של איתי, בין אם היא מצולמת בארץ או בחו"ל, מתוארת כמקוטעת ואנונימית, עתירה בפסאדות ופתחים וריקה מאנשים.

"אני דווקא אוהב את הזרות שבעיר, ומחפש בה אנונימיות שתאפשר לי לייצר משהו משלי. אולי המקומיות האהובה והמוכרת שפסואה מדבר עליה, כמו הזרות והאנונימיות שאני נמשך אליהן, הן שני הצדדים של אותו מטבע-בשתיהן לסוג האור ולמזג האויר, יש חלק מרכזי המשפיע על תיאורם של דברים . גם אצלי, וכפי שאני מבין מפסואה, לעיר, במיוחד בלילה ,ואפילו שהיא קודרת, יש אופי מנחם המאפשר לדמיין ולחולל טרנספורמציה רגשית"

* תצלומים-תומר קאפ, איתי אייזנשטיין
* טקסטים- פרננדו פסואה, מתוך ספר האי נחת, הוצאת בבל, 2000
* מיצב סאונד - " מופע", אסף שתיל ומוזיקה נובה

ליווי ואוצרות: אילת השחר כהן

"מצלמים את השירים" רעות ברנע כותבת על התערוכה "העצמי כרחוב, כמרחב מפוצל" לכתבה המלאה (כלכליסט) 

התערוכה תעמוד בין התאריכים: 23.10.2014 – 25.12.2014