הרשמה לניוזלטר

נגישות

חזרה לדף תערוכות קודמות - הגלריה החברתית

אמן: אבשלום לוי
אוצר: אייל בן דוב

התצלומים בספר עוקבים אחר חוויות ילדותי. ככל שהתעמקתי בנושאים אותם צילמתי הבנתי שזה אינו רק סיפור פרטי. זהו נרטיב של בן שכונות שנולד אל תוך מציאות מורכבת: צפיפות בדירה קטנה, ארבע-חמש נפשות בחדר, לעיתים אף יותר, היעדר הפרטיות, ספרי לימוד משומשים שעוברים מהאחות הגדולה, נעליים ובגדים ממוחזרים מאח אחד לשני ותור שאינו נגמר בכניסה לחדר השירותים הקטן.

avshalom web animated

במשך השנים התגבשה ההחלטה בקרב הנער לפרוץ החוצה מן המעגל. זהו סיפורם של עשרות אלפי ילדים שנולדו אל מציאות דומה וכל בקשתם הייתה רק לצאת מאותה סביבה, לברוח מתנאי המציאות אל חלומות בהקיץ, ללכת אל הלא נודע גם במחיר אבדן הקיים.

כילד לא הבנתי איך יכול להיות שאנחנו גרים על הגבול הממוקש מול הצלפים הירדנים ולמה רוב תושבי השכונה הם יוצאי מרוקו. לא הכרתי מילים כמו "קיפוח" ו"אפליה" למרות הידיעה הוודאית שאנחנו שונים מאוד מתושבי רחביה ובית הכרם. את המילה "עדתיות", הכרתי רק מניגוני התפילות השונים בבתי הכנסת, מהריחות והטעמים של המאכלים אותם בישלו אמהותיהם של חברי. אני זוכר את המורה נגה ואת המורה איבון - בזכותן אהבתי ללמוד, את מר הלוי, הספרן במועדון תקוותנו, שאפשר לי להחליף ספר בכל יום-להימלט אל מפלט החלומות שלי.

הרגליים הנדחפות של אחי לפנים שלי מתוך שינה על אותה מיטה בדירת השיכון הקטנה בה חיינו תשע נפשות, המילים הקשות של אבי כאשר היה חוזר מבוסם כהוגן ממועדון הקלפים של דוד יוסף - מובס ומופסד שוב, הידיעה ששוב אני עומד לחטוף מכות בחגורה, הסטירות והאגרופים שאמי אחי ואחיותיי ספגו, הדמעות של אימא מול עיני הפלדה של אבי, השתיקה וחוסר האונים שלה מול המכות והקללות שלו, אי היכולת לרכוש נעלי ריצה לתחרויות, האלימות והזעם שהושלכו ממני אל האחרים בגיל ההתבגרות. גופת אחותי בת ה16 שנרצחה- כרוכה בתכריכים.
צרלי ביטון מתוך הסדרה פנתרים שחורים צולם ב 2013צרלי ביטון מתוך הסדרה פנתרים שחורים. צולם ב 2013
 
הכול הודחק בשטח ההפקר, מלבד הרצון להעלם.
שטח ההפקר הוא השטח הממוקש בין בתי השכונה לירדן.
שטח ההפקר הוא המרחק בין ילד השכונות לבין תקרת הזכוכית השקופה.
שטח ההפקר הוא ימי ההמתנה של נרקומנית שהרגע יצאה ממוסד גמילה לפגישה שנקבעה עבורה עם עובדת סוציאלית.
שטח ההפקר הוא הדרך של הילד מדרום העיר אל בית הספר התיכון בצפון העיר.
שטח ההפקר הוא יחסה של המדינה כלפי ניצולי שואה קשישים ממדינות אירופה.
שטח ההפקר הוא התעלמותו של הממסד משורדי שואה בני עדות המזרח שמעולם לא היה קיים בנרטיב הישראלי.
שטח ההפקר הוא גופו החולה של הילד מיכאל שאינו יכול לקבל טיפול מכיוון שהתרופה אינה כלולה בסל התרופות.
שטח ההפקר הוא הסם המרדים של תוכניות מדמות-מציאות המסרס את היכולת של עם שלם למחות.
שטח ההפקר הוא הבהייה במסכים הקטנים המרדדים כל מגע אנושי.
הילד שבי היום אינו מדחיק יותר אלא נלחם על הזכות לשינוי.
                                      
על העבודות
סדרת צילומי הפורטרטים של פנתרים שחורים צולמה לאחר שהאמנית והאוצרת יהודית מצקל ז"ל אתה עבדתי על תערוכה, ראתה סדרה של כמה עשרות פורטרטים שאותם צילמתי במשך כשנתיים. יהודית הציעה שאשוב אל מחוזות ילדותי לצלם את חבריי ואת מייסדי תנועת "הפנתרים השחורים". הסדרה "שיטוט לילי" במוסררה צולמה במשך לילה קר אחד לצורך התערוכה "לכל מקום יש דרום" (פוטופואטיקה 5, אוצר: אייל בן דב.) את הסדרה שקופות צילמתי במשך כששה חודשים בבית מחסה יום לנרקומניות, זונות וחסרות בית שהפעילה עמותת "הדלת לתקווה". העמותה הוקמה על ידי אמריקאי נוצרי בשם דייב פיקווט ופעלה ברחוב נווה שאנן 5 בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. הסדרה צולמה בשחור לבן ועברה צביעה ידנית ממוחשבת. זה היה המקום בו הכרחתי את עצמי להתבונן להן בעיניים. סדרת שורדי השואה צולמה בבית האבות "בית גיל פז" בכפר סבא. זומנו לצילומים 12 והגיעו 31, סדרת הצילומים נקראת ה-31. הסדרה חצר אחורית צולמה במשך כשלוש שנים באזור הסטודיו שלי בפלורנטין ברדיוס של כקילומטר אחד. סדרת הצילומים מחפש את M צולמה במשך כשנה במקומות שונים ברחבי הארץ - "מסע חיפוש" בעקבות רוחה של אחותי שחייה נגדעו בטרם עת."  אבשלום לוי, 2015

אבשלום לוי בא מחורף שנת 1971. נער שגדל בשכונת מוסררה לאור לפידי האש של הפנתרים השחורים. הוא זוכר את מעלליהם, פניהם הקשות של הפיראטים הירושלמיים שנאבקו על הגדרתם העצמית והאזרחית, מול משטר שראה בהם ״אבק אדם״. אבשלום היה עד מקרוב לסיפוריהם האישיים ביותר שהתרחשו בינות סמטאותיה של שכונת מוסררה, לצד שטח ההפקר - מגרש  המשחקים של מלחמות הילדות שהפכו למלחמות חברתיות, לוחמה בשטח בנוי.

הילד שגדל לנער, נחשף לברוטאליות החברתית, למאבקים האלימים שהפכו את נפשו לשטח הפקר. בשנים האחרונות חוזר אבשלום לשוטט בשכונה, הוא מעלה באוב את זכרונות ילדותו העשוקה, המצולקת והסדוקה. מצלם אותה בלילה החשוך והקר בשחור לבן. אנו מבחינים בבתים ערביים  הבנויים אבן ירושלמית גסה בסגנון עותומאני, חלונות מסורגים מעוטרים, רומנטיקה יפה וכואבת. לימים נבנו הבלוקים הגדולים- שיכונים שווים לכל נפש, שהפכו לסלאמס של שכונת עוני. הם נראים מאיימים וקודרים, מפלצות בטון מוארות בפנסי רחוב צהובים, סיוט ארכיטקטוני דכאני, סמל לכישלון הגדול של הבניה החברתית שהולידה דור שלם הזועק לצדק ותיקון העוול הנורא.

אבשלום למד צילום במכללת הדסה. לימודים המקנים יכולת מקצועית צילומית גבוהה. לאחר לימודיו נסע ללונדון על מנת  להשתלם בצילום אופנה ופרסום. לאחר מכן שהה תקופה ארוכה בפריז שם עסק בצילום דוקומנטרי ואופנה.  סדרת "צילומי הרחוב" שצולמה בשכונת בלוויל הפריזאית, שכונה קוסמופוליטית המאכלסת עשרות אלפי מהגרים בני לאומים שונים. צילומי השחור לבן שהוצגו במסגרת אירועי Port Ouvert במשך ארבע שנים מתכתבים עם מסורת "הסנאפשוט" האירופי בהשראתם של קרטייה ברסון האגדי, וילי רוניס ודואנו.

בפריז אבשלום החל לנסח את עמדתו האסתטית והחברתית. עם חזרתו לתל-אביב ב- 1997  כבר ידע שהצילום הדוקומנטרי ילווה אותו במקביל לצילום המסחרי.

לצד מודל היופי הנוצץ בצילומי האופנה והפרסום החל אבשלום לצלם נרקומניות שעבדו בזנות באזור התחנה המרכזית הישנה בת״א. לשם כך הקים סטודיו במעון לנשים במצוקה – "דלת לתקוה".  בפינת המרתף סידר רקע והציב סט תאורה  אשר יצרו במה לדיוקנאות חזקים במיוחד. רוחה של אחותו שנרצחה, ניבטה אליו מהפנים המיוסרות של אחת הקבוצות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית. הסט אפ "המסחרי״ הפך לסטודיו דוקומנטרי המתעד את המצוקה הנפשית חברתית של הנשים. בסדרה זו אבשלום פועל בהשראת הצלמים  אירוינג פן וריצ'ארד אבדון אשר נעו בין המסחרי לדוקומנטרי ובדומה לצלמות הישראליות ורדי כהנא ורלי אברהמי. גישה צילומית זו התפתחה  אצל אבשלום לכדי שפה ויזואלית ברורה, חזקה ומגובשת.

הוא חוזר לצלם את גיבורי נעוריו, הפנתרים, פנים עוצמתיות בשחור לבן המחדדות את הצד האפל הכואב והאלים של הדמויות ההיסטוריות. אבשלום מצלם את דיוקנו העצמי באותו אופן אקספרסיבי וקודר. הניסוח האסתטי המשלב בין הסטודיו המסחרי לדיוקן הדוקומנטרי מזכיר את האוונגרד של נאדר מחלוצי הצילום במאה ה 19 ואת פניהם המצולקת של אנשי המערב בצילומיו של אבדון. בשלותו של אבשלום כצלם מסחרי דוקומנטרי מולידה מבע עוצמתי ואמנותי. הפאזל  האישי - ביוגראפי משתלב באסתטיקה צילומית המחדדת את תמונת העולם האישית חברתית, יפה וקודרת, מורכבת וישראלית.
michael kovo  avsha small

התצלומים בסדרה מחפש את M מחטטים בפצע הפתוח - רוחות רפאים משוטטות בחללים תעשייתיים נטושים. צילומי צבע "מוזרים" המייצרים מקומות דמיוניים. דמויות מטושטשות המדמות  את רוחה של "הנערה הצעירה" המעלה את המודחק, את הנורא מכל. מטפורה למקום רדוף שדים בלב הנפש המסוכסכת ובשולי החברה בישראל. הסדרה היא בעלת  אופי אסתטי פיוטי המשלב את השפות הצילומיות השונות.

אבשלום ממשיך לשוטט ומצלם את סדרת החצר האחורית, כניסות לבתים, חדרי מדרגות מתפוררים באזורי שוליים בדרום תל אביב. הצילומים מזכירים את פריז הנטושה של אטז׳ה, עיר ריקה החולמת את עצמה בדיכאון. צילום ישיר וריאליסטי המבקש לנדוד למחוזות דמיוניים אפלים. הבן האובד שב למחוזות כמו ילדותו, לצבוע אותן בצבעים כתיקון לטראומה. הטיפול בצבע של הצילומים מאפשר אסתטיזציה, סובלימציה ופוליטיזציה של האישי. עם המטען הזה ממשיך אבשלום בשיטוטיו אל יער בן שמן לקצה המהלך האמנותי שלו. צילום ציורי הזוי וקסום החוזר למקום הפשע הנורא שבין ירושלים ותל אביב. בפיסת טבע עני ודל הוא צובע את היער כפיצוי לעבר הכואב והרודף. השפה הצילומית של אבשלום מגיעה כאן לשיאה עם צורתה הסופית - צבעים פסטליים עדינים כציור אימפרסיוניסטי של הסיוט הנורא.

תערוכה זו של אבשלום לוי היא מיני רטרוספקטיבה המסכמת שלושים שנות צילום. אבשלום הוא צלם ואמן מגובש ובוגר המשלב בין המסחרי לדוקומנטרי האקספרסיבי, ועד להזיה הסוריאליסטית, המבקשת לתקן את המעוות. תנועה זו בין שפות צילומיות שונות מייצרת ביטוי עמוק ומורכב שבין האישי לחברתי, האסתטי והפוליטי.

אוצר- אייל בן-דוב, חורף 2015


  • חושבים ללמוד אמנות? מתלבטים לגבי שנה הבאה? הצטרפו לסדנה חד פעמית יחד עם הסטודנטים של מוסררה ותקבלו טעימה מאווירת הלימודים בבית הספר!אנו מזמינים אתכם לסדנה "פנס הקסם", בה נעבוד על שקפים בשכבות של...
  • הצטרפו לסדנה ייחודיתבת שני מפגשים בה תקבלו כלים וידע לחיבור של הארדואינו לאינטרנט. בסדנה תלמדו כיצד ליצור בית חכם, להפעיל מכשירים מרחוק ועוד.במפגש הראשון נלמד על עקרונות חשמל בסיסיים וכיצד לת...
  • בתחרות "בחלון" של המכון הצרפתי בירושלים זכו בפרס ראשון בקטגוריית צילום מקצועי, בוגר המחלקה לצילום וסטודנט בחממת הבוגרים של מוסררה – אורי ברקת, שיטוס לפריז בחסות KLM.ובקטגוריית החובבים זכה במ...
  • REFRENCE PART 2 | הגלריה החדשה אוצרת: עירית כרמון פופרשיתוף הפעולה בין בית ספר מוסררה לבין "איקונה" - גלריה לצילום בגטו היהודי בוונציה, לציון 30 שנה לביה"ס מוסררה ו-500 שנים להיווסדות הגטו. שכונ...
  • הסטודנטים משנה ב' במחלקה לתקשורת חזותית, יצרו פלייסמטים מעוצבים המתכתבים עם ציטוטים מספריו של הסופר אשכול נבו.העיצובים נעשו כחלק משיתוף פעולה בין מסעדת "תמול שלשום" הירושלמית למחלקה לתקשורת ח...
חדשות