האם טריו כלי מיתר יכול לשאת את מטענו המוסיקלי ללא נגנים?
לפני 4 שנים ישבתי על חוף של אגם בניו זילנד, לידי הייתה מונחת הגיטרה שלי והרוח החזקה ביותר שהרגשתי נשבה סביבי. הכל התעופף בבלאגן גדול שלווה בצלילים ארוכים, גבוהים ונעימים. ברגע שהבנתי שהצלילים הגיעו מהגיטרה שלי, הנחתי אותה כך שתיחשף לרוח בצורה מירבית והיא התחילה לצרוח בצורה מדהימה. ראיתי מרחוק אנשים על החוף מסתכלים לכיווני, לא מבינים מאיפה הצלילים ואלו שהבינו היו מבולבלים. מפלס הבלבול רק עלה כשהתיישבתי איתה על הרצפה, ונשכתי את ראשה במשך 10 דקות. מה ששמעתי שם הייתה התנהגות טבעית, יפייפיה ומרתקת של מיתרים שמופעלים בעזרת הרוח. התופעה הזאת והרגע הזה תמיד יהדהדו אצלי בראש. העיסוק בהפעלת מערכות המגיבות אחת לשנייה, בין אם בגלל תדרים סימפטתיים ובין אם בגלל התנהגויות סונוריות אחרות ממשיך לרתק אותי ולספק לי חומר למחקר. רציתי לקחת את המטען שנושא כלי המיתר ולהקשיב למה שקורה בתוכו, לזרימת הדם בעורקים שלו, דרך המיתרים וישר לראש. השתמשתי בכלי בתור תחנת מעבר של הצלילים בדרך לקולטנים שלנו. שיספגו מה שהם סופגים, יעבירו את מה שמעבירים ויוסיפו את מה שמוסיפים. שיתנהגו כמו כלי נגינה, ואני בתמורה לא אפעיל אותם עם אצבעותיי בצורה הרגילה, אלא אזין את גוף הכלי בתדרים של מיתריו ואתן לצלילים ולתופעות האקוסטיות שנושא המיתר להתמזג ביחד בצוואר ולצאת דרך שיניי המאזין ולמלא את חלל ראשו, להפוך לרגע לכלי אחד.
