ניסיתי להפריד בין הצל לבין האדם. לחזק את תחושת הזמן החולף בעזרת התנועה בחלל.
בחלל צופה הניצב בין הצל של עצמו לקרן האור שמסתובבת סביבו בקצב השעון. נוצר מתח בין הצל לדמות, מתח משני סוגים. האחד, מתקיים בחלל. השני, מתקיים על המסך.
כך נוצרת אשליה, הצל מתקיים כיישות בפני עצמה.
"בזמן הקצר שהיה לי העונג לשהות במחיצתו יכולתי פעמים אחדות – ירשה־נא לי לומר לו זאת – להתבונן מתוך התפעלות שאין מלים בפי להביעה, התפעלות אין־קץ, בצלו היפה של אדוני, הצל היפה הזה שאדוני מטיל בשמש כמתוך בוז אצילי קל, בלי לתת עליו את דעתו, הצל הנהדר הזה שבכאן, לרגליו של אדוני. יסלח־נא לי על בקשתי שהיא אמנם בקשה נועזת. אולי יתרצה לי אדוני ויסכים להפקיד בידי את הצל הזה שלו".
– הצל, אדלבֶּרט פון שַׁאמיסוֹ
הנחיה: כנרת מקס
עזרה טכנית: איתמר מנדס פלור
