היום נגמרו לי המילים
היום נכנסה בי חרדה
כאורחת ותיקה מניחה את התיקים
יושבת בנפשי לוקחת לי מילים
ואם ארצה לצלול בים האהבה
אומרת לא תלכי טיפשה
ואם אומר כי יש שמיים שעפים בהם שחפים
תאמר אז מה פה קורים הרבה דברים
כתבי זאת שוב יפה
אמת צדקה וחסד
חושבת כי אלך
טועה את בגדול
מה נשתנה מתמול שלשום
יושבת אפר של סיגריה מתעופף
בוערת עם האש
הקשיבי לי אל תחפשי עזרה
הדליקי עוד סיגריה
הביני את ההרס שמתח את חוט המחשבה
אשב מולך נעים מאוד קוראים לי חרדה
יפה את משתעלת
עוד כוס קפה בבקשה
אולי אתן כדור של פלא שמעביר בשעת צרה
מי את שם שצוחקת
קוראים לך במקרה שמחה
חום של בטנך סוכך על ראש עובר
הוא עף שם בצלילה
כנסי את פנימה אל תוכך
חברי אל הרגשה
פלסי דרכך שנית
אל קור וחום
אל תום לא תום
אומר לה איך אפשר
תאמר לי יש מחר
אומר אבל אתמול
אז מה ואם שלשום
אינך חייל יוצאת למלחמה
שכבי לצד בטנך העגולה
קרבי אוזנך שמעי את צליל הנשימה
פועם לו לב שם בחוזקה
ערבוב של קצב
מגולגל כסליל כותנה
דממה
דולקת לה סיגריה
צוחקת אל יראה
אינה אומרת לי דבר
עוברת עוד שנה
מי זו שמופיעה הולכת בשנתה
התעוררי את ישנה
הביטי מוזרה
עינייך אור כחול בוהק
ראשך כבד נפרד אל מחשבתו
זו רצה אל מעגלים רוקדים שם אלפים
רוצה לרדת אל ידיך אוחזות חזק
עומד איתן כסלע
עובר כרוח
עוטף נפשי
מי את שם מולי
אומר לך שבי
הדליקי עוד סיגריה
לבשי עשן סוחף
אמרי שלום לבני ביתך
רוצה ללכת אז תלכי
אינך רוצה
הישארי
סליחה לא התכוונתי להפחיד
הביטי בי ישר
ננוח ככה בלי עשן
נגבי את דמעותייך אהובה
רק את יודעת מה אומרת החלטה
רק רגע
מי זה שרוצה להיכנס
אורח תם נכבד
שלום שמי אומץ
לא נדחף
ומה שמכן שצוחקות כך אל הדף?
©כל הזכויות שמורות לאבנית יעל חכימי
נקודת המוצא וההשראה של עבודתי הוא השיר "שיחה" של אבנית יעל חכימי - משוררת, שחקנית ואמא שלי, שבמילותיה אני מבקשת למצוא את מילותי שלי, להתבונן ביחסים בינה לביני ולבחון את הדרך בה אני הולכת.
בעקבות שירה של אימי, שיר העוסק בהתמכרות - אהבה התלויה בדבר, עבודתי מבקשת לחקור את סערות הנפש, היצרים, השיגעון, ההרס העצמי, את המוות והבחירה בחיים.
בעבודה "שיחה", מוצגת קרקעית מרחפת, תלויה בין שמים וארץ, ובאמצעותה אני מבקשת לייצג את המרחב התודעתי כבלתי מיושב, אינסופי.
בתוך מלח יצרתי בורות מים שביניהם עוברים עמודי שדרה.
על המים מוקרנים קטעי וידאו הבאים לשקף את מורכבות הדמות הנשית המוצגת בשיר.
