מיכל שהם-שביב
Michal Shaviv

קולאז, 2014

השנה החלה בסימן מעבר מירושלים לחיפה והרעיון היה ליצור ספר המתעד את שנת המעבר באמצעות צילומים משני המקומות ומהדרך בינהם בשילוב טקסטים וקולאז׳ים.
באופן מפתיע -אבא שלי, שהקשר איתו היה מנותק הרבה שנים ,חזר לחיינו בקיץ וכשלושה חודשים אחר-כך עבר התקף לב קשה ומצבו הלך והתדרדר בבי״ח בחיפה.
התיעוד הצילומי והטקסטואלי קיבל תפנית לכיוון של רגשות,חוויות,מחשבות והשראות בתוך המצב המטלטל הזה של ריחוק פיזי ומנטלי מאבא שחייו תלויים במכונת ההנשמה והוא הולך ודועך.
זה החזיר אותי רגשית לחוויות ילדות של ריחוק פיזי ומנטלי שתמיד היה בינינו מאז שנולדתי בארץ והוא עבד וחי באפריקה.
החלה חקירה של הילדות המוקדמת שלי באמצעות דפדוף וחיטוט בבית שלו ומציאת חפצים וצילומים ישנים,מסמכים אישיים,טקסטים שכתב,שקופיות שצילם.
הארועים השנה התרחשו בקצב מהיר הרבה יותר ממה שהנפש יכולה לעכל ולעבד.
בסוף ינואר אבי נפטר ובעצם שוב נקטע הקשר איתו והשאיר אחריו נצנוצי זיכרון של רגעים שחווינו בתקופה האחרונה של חייו שהיו בהם רוך וחמלה ואינטימיות והקשבה ומגע וקשר עין.
העבודה אפשרה לי להתחבר אל אבא שלי מחדש ,לעבד ולעכל את כול מה שהתרחש בחודשים הללו ולאפשר לעצמי להפרד ממנו בקצב הנכון לי ממקום של קרבה ואמפטיה אליו ויצירת נרטיב חדש של אבא כילד פגוע בעברו,כאיש צעיר רב תושייה (סוג של אינדיאנה ג׳ונס באפריקה) וכאדם החפץ חיים.

[email protected]
054-3039873