ההוראה כייעוד
איילת השחר כהן

התערוכה “דרך מורה“ פותחת אשנב הצצה למרחב שאין ראוי ממנו בחברה הישראלית. דמותו של המורה המקומי, הנשרכת הרחק מאחור בהיררכיה של פנתיאון המקצועות המבוקשים בארץ, אינה עוד כשהייתה. תפקידו עתיק היומין של המורה בקהילה, כמתווך ידע, כחונך, כמלווה וכמתווה דרך, הומר בשנים האחרונות והפך להיות תפקיד של “ספק שירותים“ בלבד לכאורה. דווקא בתקופה שבה הידע נגיש לכול, מהות ההוראה — העוברת תהליכי שינוי והסתגלות לנוכח הטכנולוגיה המתפתחת ואל מול מרחבי הידע הזמינים — חייבת להיטען במשמעות שונה ובאחריות רבה יותר מבעבר. בעת הנוכחית לא כל אחד יכול להיות מורה.

התערוכה “דרך מורה“ מציעה שיח ויזואלי ורעיוני ומבקשת לסמן כמה מן המורים בישראל, שבחרו במקצוע ההוראה מתוך תחושת שליחות, מורים שלבד מהקניית ידע לתלמידיהם, הם גם תומכים בתהליך התפתחותם, מפיחים בהם תשוקה ללמידה, מעצימים אותם ומביאים אותם לכדי שינוי אישי וחברתי בתוך הקהילה שבה הם חיים.

בתערוכה לוקחים חלק אמנים השונים זה מזה בתפישתם החזותית, אמנים המשתייכים לשלושה דורות. כל אחד מהם מרתק באופן אישי, אך כוחם ניכר גם כקבוצה, שכן רובם מורים בעצמם, וחלקם מוסיפים כל העת להיות גם תלמידים. כולם כאחד מבינים לעומק את מורכבות מעשה ההוראה ואת תפקידו רב־העוצמה של המורה בעידן של תמורות.

המורים המוצגים בתערוכה מגיעים מכל קצוות הארץ: ירושלים, דבורייה, אשקלון, דימונה, בת ים, תל אביב, הרצליה, קריית שמונה, באר שבע, חצור, ירוחם, מגדל העמק, מעלה עירון, חדרה ועוד. חלקם נבחרו כמורי השנה מטעם משרד החינוך, אחרים פועלים בתחומים ייחודיים ואלטרנטיביים. כמה מהם קשורים לעברם הביוגרפי של הצלמים; חלקם מורים מתחילים או על סף פרישה וגמלאות. כמה מהם מעולם לא למדו הוראה, אך הם מורים בנשמתם, ואחרים מאמינים בלימוד ההוראה ובחשיבות של התפתחותם כמורים בתוך המערכת הממוסדת. אחדים מן המורים המוצגים סומנו על ידי המערכת כאנשי חזון וזכו בהוקרה. כמה מהם עושים את מלאכתם באפרוריות היומיום, ללא כל תגמול מיוחד. כולם נאמנים למקצוע, ממשיכים להתלבט פה ושם ולשאול שאלות לגבי דרכם, שכן זה חלק מתפקידם. על כך הם ראויים להיקרא מורים.

ברצוני להודות לכל האמנים המשתתפים בתערוכה. כמה מהם היו מוריי והשפיעו על דרכי. כמה מהם היו תלמידיי; אני רואה אותם מתפתחים כיוצרים וכמורים, ולבי מתרחב. המורים־אמנים, שוקדים יום־יום על פרנסתם בחדרי המורים השונים ברחבי הארץ, מתמודדים עם שאלות מורכבות הקשורות למערכות הידע, לפני הדור הצעיר ולמקומם שלהם כיוצרים וכמורים בעולם התרבות, החינוך והרוח. חלקם התלבטו יחד עמי גם על דרכם האמנותית אל מול רעיון התערוכה המוזמנת, ובסופו של יום מצאו שהנושא נוגע בהם וחשוב לדבר בו.

אני מאחלת לילדיי ולכל התלמידים באשר הם, שיזכו למורים טובים. אני מאחלת לכל המורים הטובים באשר הם, שיזכו לכבוד, להערכה ולפרנסה טובה. ולפרנסה טובה.

איילת השחר כהן, אוצרת התערוכה

איילת השחר כהן היא אמנית ומורה, ראש המחלקה לצילום בבית הספר "מוסררה" ושותפה בניהולו

.