תמרה גיצ’יץ’ Tamara Grcic

On the way
“What interests me are those interim states, those places whence you can feel or see changes. If I can seek out those moments and capture them, then that sets other in motion”  , Tamara Grcic.

אוצרים: אבי סבג ואילנית קונופני
תמרה גיצ’יץ’, אמנית אינסטליישן, וידאו ארט וצילום סטילס, נולדה במינכן בשנת 1964.
בין השנים 1988-1993, למדה אמנות בפרנקפורט, שם חיה ועובדת כיום. 
עבודותיה מתבססות על מקורות היסטוריים ותיאורטיים שרכשה מלימודי תולדות האמנות ואנתרופולוגיה תרבותית, אותם סיימה בשנת 1988.

 

 

 

ביום שלישי ה-14.2.10 , 21:00, הקרנת סרטים והרצאה בנוכחות האמנית, סינמטק ירושלים, דרך חברון 11 לרשימת הסרטים שיוקרנו לחצו כאן
ביום רביעי ה-15.2.10 , 16:30, פתיחת התערוכה

תמרה גיצ’יץ’ מוצאת את חומרי הגלם לעבודותיה ברחובות ערים גדולות, בפסולת המושלכת בחצרות, בשווקים, בתנועת הגוף של חיות ואנשים ובנופים תעשייתיים. דרך עבודותיה יוצרת גיצ'יץ' טרנספורמציות למציאות המוכרת, שמה דגש על ארעיותם של מצבים וחפצים ומאפשרת לצופים להתבונן בסביבתם מנקודת מבט חדשה.

עבודת הוידאו On the Way מורכבת משוט אחד רציף בו מצולם בחור צועני תושב פרנקפורט, כשהוא מנגן באקורדיון מנגינות מסורתיות, זיכרונות מלנכוליים על מקומות וזמנים רחוקים. הוא מצולם מפרספקטיבה מעט נמוכה בעודו יושב על גג של בנק, סמל לחברה המערבית, כשהוא נע יחד עם המצלמה בתנועה מעגלית, אשר חושפת את השמים והעננים שמעליו וגורדי השחקים באזור הפיננסי של פרנקפורט.  המוסיקה, בדומה לחייהם של הצוענים, אחת מקבוצות המיעוטים הגדולות ביותר באירופה, מנוגנת באימפרוביזציה. לפי התרבות הצוענית, שבמהותה הינה תרבות ללא כתיבה, למוסיקה תפקיד מכריע בהעברת זהותם התרבותית של הצוענים מדור לדור.
גיצ’יץ’ מתעניינת בנקודות זמן בהן חווים אנשים שינוי מהותי בחייהם, בזמנים של שבר וניתוק, בנקודות מתח שבין טבע לציביליזציה, בין היאחזות במסורת וניסיון התמודדות עם חיים חדשים בעולם מערבי.

לצד עבודת הוידאו מוצגות תמונות סטילס שנעשו באותה שנה תחת אותה הכותרת וצולמו בשוק הפשפשים. גיצ’יץ’ מציגה התבוננות פנימית על חיי נהגים של רכבי-הובלה שונים, אשר באופן זמני מאחסנים חפצים אישיים של אנשים אנונימיים בכלי-הרכב שלהם. שולחנות מתקפלים, בדים קשורים בערימה, שטיחים וארגזים שצבעוניותם משתלבת בגוונים העזים של הרכבים, מוטלים זה על גבי זה עד אפס מקום. בדומה לסדרות צילום שיצרה גיצ'יץ' לפני-כן, גם סדרה זו בנויה מתקריבים של חלקי אינפורמציה, בדחיסות יתר וצבעוניות רוויה, אשר מעצימים את חווית ההתבוננות הממוקדת ותחושת ההחפצה. בשוק הפשפשים מתקיימת שיטת סחר שפועלת תחת כללים אחרים מעבר לאלה שב ”שוק המרכזי” ונהגי הרכבים פועלים בתוכה, בדומה לצוענים שמחזיקים בשפה ובתרבות שלהם בתוך החברה הגרמנית. התמונות מבטאות מבט על מצבי חיים שמתקיימים בארעיות וכפופים לחוקי “החיים בדרכים”, שסממני התרבות שלהם משתקפים בעבודותיה של גיצ'יץ'.

מנורה שבורה מוטלת בכבדות על גדר, אישה עוטה כיסוי ראש שקועה במחברותיה, שתי נשים ברגע אינטימי מהלכות על חוף ים, מטאטא שנותר על אדמה מושלגת, דמויות פועלים מגיחות מבין עננת עשן מכונה - אלו הם חלק מן הדימויים מסדרת still שנעשתה ב-2006. גיצ'יץ' מתעדת שברירי שניות אותן היא בוחרת בקפידה מתוך שגרת הפריפריות, מצבים כביכול מקריים מתוך היומיום, אנשים העסוקים במשימותיהם ואובייקטים שנשכחו והותרו ללא שימוש זמן ממושך. אנשים, מצבים, חיות וחפצים הוצאו מרצף המציאות המוכרת, הזמן נעצר, אך מתוך הרצף החדש של הדימויים הדוממים נוצר נרטיב אחר הפונה אל עולם האסוציאציות ומטשטש את הגבול שבין זיכרון ודמיון. נדמה שהשקט והרגיעה עוטים את הדימויים ומעבירים את הזמן למצב של השהייה, אבל רק למראית עין, כי ככל שהתבוננות בהם ממושכת יותר כך מתקבל רושם של איזון שביר בסכנת התפרקות מתמדת, מעין שקיעה בתוך רשת עדינה של מבטים דרכם עוסקת גיצ'יץ' במצבי קיום של שתיקה, ניכור, שבר, בדידות ופיצול.

גיצ'יץ' זכתה בפרסים ומלגות לאורך השנים, ביניהם: בשנת 2001 זכתה בפרס לאמנות של Leipzig Volkszeitung, בשנת 2006 זכתה בפרס Günther Peil Foundation.
ב-2009 הציגה עבודת אינסטליישן בביאנלה בונציה.
עבודותיה מוצגות בגלריות ומוזיאונים ברחבי העולם.

ביקורה מתאפשר תודות לסיוע קרן אליאנס, גרמניה, הקרן לירושלים ומכון גתה, ירושלים.