ארכיון תערוכות מרחב ביניים - חמישה בוגרים
מרחב ביניים - חמישה בוגרים
התערוכה 'מרחב ביניים', עוסקת בהיבטים חברתיים בעבודתם של חמישה מבוגרי המחלקה ללימודי צילום 2010. העבודות בתערוכה מתייחסות באופנים שונים אל המציאות הישראלית והבינלאומית דרך עיסוק במרחב פרטי וציבורי, בשייכות ובבדידות, בשוליים ובמרכז.
אוצר : אבי סבג
משתתפים: שניר קציר, אור אברהם, יעל ברנט, מיקי אלון, תמר צהר
פתיחה : יום חמישי ה-2/9/2010 בשעה 19:30.
נעילה: ב- 30.11.10
מרחב הביניים בתערוכה קבוצתית זו, מגדיר את הסביבה בה נפגשים לשיח, חלקים של מציאות פנימית ומציאות חיצונית. המימד המקשר בין שני קצוות אלו, מהווה שטח חדש, המקיים בתוכו שני מרחבים בו זמנית.
התערוכה המציגה חלקים מתוך גופי עבודות של חמישה מבוגריה הטריים של המחלקה לצילום, מציעה פרשנות אישית ופרטית, אך גם מזמנת קריאה המעלה סוגיות חברתיות בהן עוסקות העבודות במקביל.
אור אברהם חוקרת את התרבות האתיופית דרך הגוף הנשי, וכסותו. התכנים בהם היא עוסקת, קשורים לביוגרפיה פרטית, מבוססים על דו-שיח בין שתי תרבויות ועל חשיפתה של זהות חדשה. בטריפטיכון המוצג בתערוכה, הופך הגוף לטוטם אנושי עטוף בשמלה אתיופית מסורתית, המכילה את הגוף כאוהל ארעי. בעבודה אחרת, לבושה בבגדים תחתונים של גבר, מציגה אור, ברכיים מולבנות ומשופשפות המסמנות את זכרון הגוף לעמידת ברכיים, על כל הקשריה התרבותיים.
תמר צהר מצלמת בני משפחה וחברים בין קודש לחול ובאמצעותם היא מייצגת חוויות של תשוקה וחיוניות פנימית. מתוך הכרות עם החברה הדתית לאומית, מציעה תמר מבט מסקרן ואינטימי , גם על האזורים המודחקים והחנוקים שהיא מאתרת אצל האנשים הקרובים לה. מבטה הצילומי, מקלף את המסכות והגבולות בין הצופים למצולמים באמצעות כנות, ישירות, אמפתיה והומור. עבודות הוידאו והתצלומים, נעים בין הדוקומנטארי למבוים ודרכם ניתן ללמוד, בין השאר, על מורכבות המבט של מי שבוחר להתבונן מבפנים אך גם צופה מבחוץ, על דרך חיים של אמונה באל.
שניר קציר משוטט ברחבי הארץ ומאתר מפעלים, משרדים ומרחבים פנימיים שננטשו. בתצלומיו הגדולים הוא מתאר רגע שקפא, ומדגיש פרטים וחפצים כלואים בתוך מרחב וזמן. הצילומים מתעדים חללי עבודה פונקציונאליים מוזנחים, ושיירים של פעילות אנושית. למראית עין, נראים הצילומים כדגם מוקטן של תמונות מציאות, המחברות מבט סוריאליסטי לנוסטאלגי.אך "הטקסט האחורי" של העבודות מישיר פנים אל מציאות חברתית שהוזנחה והתפוגגה, אל אוכלוסיות של מובטלים, אל שולי החברה הישראלית.
יעל ברנט מותחת בעבודתה את הגבולות בין האישי לציבורי. באמצעות בנייה של מערך פעולות, היא מתווכת את עצמה דרך התערבות זמנית במרחבים של אחרים, תוך בחינת טריטוריות של מיניות, נשיות, שליטה והרס עצמי. יעל יוצרת ופועלת בתוך עולם שבו הסחר בגוף והמיקוח הרגשי הם מוטיבים מרכזיים, ומצליחה לבטא גם חמלה לדמויות קשות היום, שאותן היא מצלמת. בעבודת הוידיאו היא משלמת לזונה עבור חיבוק שנמשך שעה, עד שגוף קורס לתוך גוף. עוד מוצג בתערוכה- דיוקנה של אישה מכמירת לב, שצולם בחדר המושכר לפי שעה בתחנה מרכזית בתל אביב.
מיקי אלון מצלם בהאיטי, לאחר אסון רעידת האדמה בחודש ינואר 2010. הפרויקט שלו המגולם בספר, עוסק באקטיביות \ פאסיביות, בתוך מרחב של אסון. הוא מתעד את החיים במחנה הפליטים, ומתאר בין ההריסות, את הקהילה התומכת, העוסקת בטקסים דתיים בשגרת היומיום ובפעולות של שחרור וקבלת המציאות הקשה. מיקי אלון מציג 2 ספרים על גבי שולחן , וביניהם מונחת מפת מחנה הפליטים, שהוקם בתוך קאנטרי קלאב. הישיבה משני צידיו של השולחן מאפשרת להתבונן בפרויקט בצורה נינוחה ולפתח דיאלוג בין שניים.
התערוכה באוצרות משותפת של צוות בית הספר, טקסט-איילת השחר כהן
