למה באת? תיאור פרויקטים

מוסררה – מדריך אלטרנטיבי
משתתפים: בועז יניב, רונה פרי, אביגייל ריינר
מנחה: גלעד מאירי

מדריך אלטרנטיבי לסיור בשכונת מוסררה שמציע מבט אחר, שובר ומסיט את הנרטיב הממלכתי של השכונה ,אל האישי, אל סיפורי החיים של אנשים בשכונה. המדריך לא מתחקה אחר ההיסטוריה של בניינים חשובים אלא מחפש  את ההיסטוריה של הבית והביתיות.
המדריך בוחן את  המרחב כנקודת מוצא להתבוננות בתהליכים חברתיים, בין אם בסיפור אישי או כללי, ישראלי או אוניברסאלי. דרכו משתקפים תהליכים שעברו על החברה הישראלית - הגירה, משבר, קפיטליזם, התחזקות מעמדה של הדת.  דרך  השיטוט המרחבי  ניתן לבחון את הרמה המיקרוסקופית והאינטימית.

פעילות בבי"ס גונן/עוזבים ומועזבים
משתתפים:  יוסי דברה, רונית פורת, תאמר מסאלחה, ענבל לימור ואפרת בן – יהודה לוין . מנחה : דפנה איכילוב .

הפרויקט הראשון של הקבוצה  היה בבניית סדנאות אמנות לכיתות ז' וח' בבי"ס גונן בירושלים.
.המפגשים עסקו בשאלות סביב זהות דרך   אמנות, צילום ושירה .
 הפרויקט השני היה  סדרת פעולות אמנותיות באמצעים צילומיים וטקסטואליים החושפות  את הקשר הקיים בין תופעת שייח' ג'ראח והאוכלוסיה הפלסטינית בירושלים, לזאת הקשורה לעזיבתם את העיר, של קבוצות אוכלוסיה ליברליות וחילוניות. זאת, בשעה שהשיח הציבורי הישראלי נוטה להפריד בין סוגיות אלו.
הקבוצה תלתה ברחבי ירושלים צילומים וכרזות  כאמצעי  להצפת מודעות ולשינוי התודעה הציבורית  .
תוך שיח פוליטי ביקורתי  הנוגע להגירה שלילית מירושלים מצד אחד ומצד שני עזיבה כפויה של פלסטינים משייך ג'ראח.

 
נוֹעַ תָּנוּע
משתתפים: גידי בועז, יובל בן- יהודה , ענת ווגמן, ציון אסולין, רחל נחשון- דותן, ענת זכריה
מנחה: אייל בן דוב

הקבוצה יצרה מיצג מחאה המוני כנגד המחדל המתמשך של בניית הרכבת הקלה בלב ירושלים.
 פוזרו   עיגולים ועליהם התביעה כי- נוע תנוע. העיגולים פוזרו בתוואי הרכבת  ובהשפעת חוני המעגל שביקש גשם – ביקשו תנועה.
במקביל חולקו ברחבי העיר גלויות  המצטטות את תהליך הבניה המתמשך של הרכבת, מפיהם של אישי ציבור ומנהלי החברה האחראית לבנייה.

סיפורי חיים

משתתפים:  אביטל גרא , ליאור אמיר קריאל  , גל רווה , קרן גיטיס , טל סמולסקי,יעל בר און.    מנחה-  אייל פרי .
פרויקט זה נתן ביטוי לסיפורי חיים של בני העדה האתיופית באמצעות עבודה רב דורית . 
הקבוצה עבדה עם בני הקהילה האתיופית. עם קבוצת נערות וקבוצת קשישים דרך סיפורי חייהם באמצעות מיצג , תיאטרון , וידאו וצילום .  הפרויקט הסתיים  באירוע קהילתי ותערוכה.

אביטל גרא

הגדרת האוטיזם היא על דרך השלילה והקשיים. אוטיסטים מתקשים להבין קודים חברתיים, מתקשים במיומנויות יומיומיות, מתקשים ביצירת אינטראקציות חברתיות מקובלות..
אבל מעבר להגדרה ולאבחון, אוטיזם זה פשוט דרך שונה לתפוס ולחוות את החיים והמציאות סביבנו. כמו כל דרך, יש לה חסרונות וקשיים רבים ויש לה גם יתרונות והמון יופי. למשל, השקט הפנימי והיכולת פשוט 'להתנתק', שרבים מאיתנו כל כך רוצים ולא מצליחים. וגם, היכולת להיות כל כך אמיתיים, בלי העמדות פנים ומסיכות.

בהוסטל בית אקשטיין, הטללים 57 רעננה, מתגוררים כ- 20 דיירים ודיירות אוטיסטים בתפקוד גבוה. זהו בית, על כל המשתמע מכך. עם המון חום, אהבה ונתינה וגם חיכוכים ומריבות. הדיירים הם בעלי אינטליגנציה תקינה ומעלה. יש להם תחביבים מגוונים ורבים מהם רוצים להתקדם מבחינה מקצועית וחברתית, ושואפים להיות יותר עצמאיים בחברה.

איני מאמינה שבצילום ניתן להעביר בצורה מלאה את האופי המיוחד של הדיירים ואת כל החוויות המצחיקות, העצובות והמרגשות שאני חווה איתם ודרכם. יחד עם זאת, הצילומים היו עוד כלי לתקשורת ומפגש ביני לבינם ואמצעי נוסף להתבוננות והיכרות.

בסוף חודש אוקטובר האחרון חווינו, דיירים וצוות, אובדן. נועה נגר, דיירת בהוסטל, נפטרה באופן פתאומי שהשאיר את כולם המומים וכואבים. כשצילמתי את נועה ניסיתי להעביר דרך הצילומים, עד כמה שניתן, את השמחה המדבקת שלה, את הטוהר שבה, את העיניים הגדולות והאמיתיות כל כך שהתבוננו הישר פנימה אל האדם מולה. לא חשבתי לרגע שהתמונות האלה יהיו המזכרות האחרונות ממנה. 

מוקדש באהבה רבה ובגעגועים לנועה, בשם כל הדיירים והצוות בהוסטל בית אקשטיין רעננה

יוסי דברה
העבודות הן חלק מסידרה הנקראת "ארמונות ומלאכים".
הסידרה כוללת הדפסות מונוכרומטיות של צילומים דיגיטליים ,
על הצילומים המודפסים עבדתי בטכניקה מעורבת של רישום וציור
תוך שימוש בחומרים מגוונים: סיליקון תעשייתי, צבעי שמן, פיגמנטים, רישום ועוד
על חלק מהעבודות  כתבתי טקסטים ומילים בעלי משמעות לנושאי היצירות.
העבודות עשויות בגישה בין תחומית -שילוב של צילום וציור וטקסט,
הצילומים צולמו בשכונת מוסררה וכוללים בתים ערביים ישנים , חלקם הרוסים ועזובים,
המתארים מקום נטוש , עזוב, נשכח, שדלתותיו נעולות .
העבודות משדרות מלנכוליה , אין בהן אנשים, אך מעליהם מרחפת רוח של גירוש חורבן ואיום קיומי