עדות ראייה / מלכה שפיגל ניומן

אוצרת: אילנית קונופני  

בדומה לערים שמתאר מרקו פולו בספרו של קאלווינו "הערים הסמויות מעין", גם אצל מלכה שפיגל הערים דומות זו לזו, שייכות לאותו מסע ולאותו חיפוש, עשויות מתשוקות וחששות, בדומה לחלומות. למסע שלה אין זמן מוגדר, ואת המקומות, על אף היותם ממשיים וידועים, אפשר לחוות בכל מקום ובכל זמן. אולם הערים של מלכה שפיגל אינן סמויות מעין: לונדון, תל אביב, ניו יורק, פריז, אמסטרדם. היא משוטטת ברחובות הערים, אוספת דימויים מן המוכר: מבנים תעשייתיים, חופי ים, חיות, אגמים, עמודי חשמל, שדות תעופה, בניינים.
מלכה שפיגל מצלמת במצלמות לומו, הולגה ואייפון עם אפליקציה ללומו. "הפגמים" שנוצרים בשימוש במצלמות אלה הופכים לאסתטיקה ייחודית וקסומה. בעזרתה יוצרת מלכה שפיגל התבוננות אל עולם עשיר שנע בין מתיקות לחרדה – בדומה לתיאורים מתוך סיפורי אגדות, פנטזיה ומדע בדיוני. היא יוצרת מעין תיעוד של מסע בזמן (כמו הנוסע ב"המזח" של כריס מרקר), של מגלה עולמות – עולמות פנימיים של הווייתה. בכך היא הופכת את הסמוי מן העין לגלוי.

מלכה שפיגל  התפרסמה ב-1980 כנגנית בס בלהקת מינימל קומפקט ובהמשך כנגנית סינתיסייזר, כותבת, מלחינה וזמרת. החל מ-1986 יוצרת מלכה בשיתוף עם קולין ניומן, בעלה. יחד הקימו בלונדון את הלייבל Swim. ב-2004 הקימו את הלהקה Githead עם מקס פרנקן ורובין רימבאוד.
ב-1993 יצא אלבום הבכורה של שפיגל, "ראש בלטה". את אלבומה השני, "My Pet Fish", הוציאה ב-1998, את מרבית המילים והלחנים שבו כתבו מלכה וקולין. בימים אלו עובדת מלכה בשיתוף עם קולין על אלבום חדש. בין השנים 2002-2000 למדה לתואר באמנות והתמחתה בצילום וידיאו. היא מצלמת בעיקר במצלמת לומו ומציגה את עבודותיה בארץ ובחו"ל.